נראה לי שהמאפיין העיקרי בגישה טיפולית זו, הוא הרעיון של "אסוציאציות חופשיות". כלומר, שכל מטופל שמגיע לטיפול יספר ככל העולה על רוחו והתכנים שיביא המטופל, הם הטיפול עצמו. המטפל מקשיב ומדי פעם מתערב בפרשנות או בתגובה אחרת וכך מתאפשר לאדם לשתף את הגיגי נפשו עם אדם אחר, המיומן בגישה זו.

לעתים תהיה זו פעם ראשונה, שמחשבות שהאדם חזר עליהן פעמים אינספור בתוך ראשו, תראינה אור ותחשפנה באזני אדם אחר, שיוכל לתת להן מקום בתגובתו.

עקרון חשוב נוסף בפסיכותרפיה, הוא עקרון ההכלה. את המונח טבע ו. ביון. משמעות המושג היא שהמטפל וחדר הטיפול מהווים מיכל עבור המטופל בכמה מובנים: 1. עצם העובדה שהמטפל מקשיב למטופל ולא מספר לאף אחד אחר את מה ששמע, נותנת למטופל את התחושה שהם בתוך מיכל סגור.

2. היכולת של המטפל להכיל את כל התכנים שיביא המטופל לחדר, ויהיו קשים או מביכים או מעוררים רגשות עזים ככל שיהיו, היא שמאפשרת למטופל לספר את אותם תכנים ולהרגיש את הרגשות המתלווים אליהם. באמצעות התהליך הזה, המטופל יכול לאט לאט לעבד את אותם רגשות ומחשבות ולהגביר את מודעותו העצמית וכן, להרחיב את רפרטואר מחשבות והרגשות שהוא מרשה לעצמו לחוות, מבלי שהם יהוו איום עבורו. חשוב להדגיש שהפסיכותרפיה הדינאמית היא תהליך ממושך, שרובו קורה בין הפגישות ובמקרים רבים מתרחש אצל המטופל תהליך שינוי משמעותי.

תקציר זה הוא קצה הקרחון של נושא שנכתבו עליו כבר ספרים רבים, אתרים שלמים ואפילו סרטים. בעצם, רוב מה שקורה בפסיכותרפיה קורה בין הנפשות של המטפל ושל המטופל, מה שהופך את דרך הריפוי הזאת למאוד מורכבת ועל כן כה מעניינת ומעמיקה.