האם הילד שלי בשל לעלות לכיתה א'?

האם יסתדר בחברת הילדים?
האם הוא מוכן למשימות לאתגרים שנכונו לו בבית הספר?
שאלות אלו מעסיקות הורים רבים אשר מבקשים ללמוד את הנושא.

האם הילד שלי בשל, מוכן לכתה א'?

המעבר מגן הילדים לכיתה א'- הינו שלב מרגש ומאתגר בחיי ילדכם ובחייכם.

ממגדל הקוביות, פינת התחפושות וארגז החול ללוח, לספרים ולמחברות-

המעבר אינו פשוט, ואתם ההורים מודאגים, חוששים ובוודאי שואלים את עצמכם:

האם הילד שלי בשל לעלות לכיתה א'?

האם יסתדר בחברת הילדים?
האם הוא מוכן למשימות לאתגרים שנכונו לו בבית הספר?
שאלות אלו מעסיקות הורים רבים אשר מבקשים ללמוד את הנושא.

 כשתינוק מכין את עצמו משלב לשלב, הוא מתאמן משכיבה על הבטן לישיבה עד שהוא בשל ואז הוא מתיישב. את ההתפתחות הפיזית אנו רואים. אותו הדבר קורה בהתפתחות השכלית, נפשית של הילד אך  היא אינה ברורה לעין ולכן החששות והשאלות לגבי מוכנות לכתה א'.

 כיתה א' היא המשך וחלק בלתי נפרד מרצף חיינו. מטרת ההורות היא להכין את הילד לחיים. המטרה ההורית: לאמן את הילד ל"חיים האמיתיים" האם ההורה מעוניין בילד עצמאי, יודע לשתף, להתייעץ, לבקש עזרה? ילד אחראי ובעל תחושת ערך טובה? ילד שלומד להיות תורם ומועיל?

מוכנות של ילד ניכרת ביכולת שלו להשתלב בחברת ילדים חדשה תוך זיהוי מצבים חברתיים, יכולת לשבת בהקשבה פרק זמן של שעור, למלא משימות, להתגבר על תסכולים, להיות אחראי ועצמאי על משימה שקיבל, היכולת להתפשר, לוותר, לעמוד על דעתו, לקבל את מרות המבוגר. כל אלה הן יכולות  המעידות על חוסן נפשי. ילד בעל יכולות נפשיות יוכל לכל אתגר ומשימה, יוכל להתמודד עם מצבים חברתיים ועם רכישת מיומנויות לימודיות.

 שנים רבות קיבלתי ילדים מהגן לכתה א'

 כבר במפגש הראשון בסוף חודש אוגוסט, כשהגיע הילד עם אחד מהוריו, ראיתי את עיניו של הילד. עיניים בורקות, סקרניות, עיניים שמחות. ילד ששיתף עימי פעולה, מילא את המשימות הקטנות כשההורה צופה מהצד, ידע להתבטא בשפה נכונה (ועשירה) שמח בהצלחתו. ילדים אלו בשלים ומוכנים. ורובם ככולם מתמודדים ושמחים לעלות לכתה א', גם אם מביעים חשש.

תפקיד ההורה לקבל ולהכיל את חששות הילד לשוחח איתו על הפחדים, לספר לו על עצמו כשהגיע לראשונה לכתה א' (או לכל מסגרת חדשה ובלתי מוכרת), ללכת איתו  בחופש לראות שוב את בית הספר (לא להכריח אם אינו רוצה בכך), לספר לו על המורה שהייתה לו, על המשחקים, השעורים שהוא זוכר, לשתף ברגשות  שהיו לו ביום הראשון, בשנה הראשונה.

 זכור לי מקרה בודד של ילד שהגיע עם אימו. הוא נכנס עם עיניים עצובות, התיישב על אימו, במשך כל המפגש לא הוציא הגה מפיו, לא רצה אפילו לצייר , לכתוב את שמו (פעילות שכל ילד שמח איתה). בשיחה עם אימו לאחר המפגש התברר לי שהוא צעיר בגילו אך אביו אינו מוכן בשום אופן להשאירו בגן שנה נוספת "את תהיי המורה שלו" כך אמר. לא עזרו כל השיחות שהילד זקוק לעוד שנת גן כדי להתחזק רגשית, לקבל בטחון, לרכוש את מיומנויות הלמידה שמקבלים הילדים בגן. כך הוא הגיע לכיתתי וישב כל השנה שותק  ובוהה.

 המוכנות החשובה ביותר היא המוכנות הרגשית של הילד

גם אם הילד יודע כבר לקרוא, לכתוב, לפתור כמה תרגילי חשבון, הוא יעכב את עצמו בלמידה אם יתקשה להתגבר על תסכולים, יבכה כשלא הצליח לכתוב, "ישבות"  כששגה בתרגיל, יתווכח, יתעמת עם המבוגר המחנך ועם ילדים בכתה או בחצר.

הכנת ההורים את הילד היא בראש וראשונה בעידוד, תמיכה, חיזוק בעשייה שלו, בהתמודדות שלו עם מצבים אישיים, עם אחיו, עם הוריו. טיפ חשוב מרגע שילד מבין ומדבר- כל ערב לפני השינה לאמור לו משהו טוב שעשה היום, כדי שיקום בבוקר וילך לגן, לכתה בתחושת ערך טובה על עצמו.

להזמנת הרצאה בנושא מוכנות הילד לכתה א' 054-4907-102

עידית רונן כספי- מדריכת הורים, טיפול דיאדי  

                  סדנאות, הרצאות , התמחות בכתה א'                    

http://www.idit-le-horut.com