בס"ד
הזמן שלנו עובר מהר מאוד, מדוע?
_________________________________
הרב זמיר כהן ענה על השאלה הזאת לאחד המשתתפים בהרצאתו, וכל אחד מאיתנו מסכים איתו.
עניין הזמן שלנו הוא סובייקטיבי, זה תלוי בתחושות של האדם.
היום שתף המידע שלנו מכיל יותר מידי מידע, שממלא את המוח שלנו בהמון פרטים מיותרים ונותן תחושה של בלבול ונבוכה.
מרגישים שהזמן לא מלא בדברים הרצויים ואז התחושה שהכל עובר מהר.
בכל סוף יום אדם מסכם לו את היום, ושואל את עצמו: "מה הספקתי היום?"
ביהדות יש את הימים הארוכים כמו: "שבת הגדול", באותה שבת כל היום לומדים הלכות לקראת פסח.
היום מתמלא במידע רצוי וע"י כך התחושה של הזמן משתנה.
כמו שאדם קובע לעצמו מה יעשה למחרת? הוא ממלא את הזמן שלו בסידורים וריצות ועוד זמן פנוי לעצמו. כמה שהוא חושב שהזמן של אותו יום הוא ארוך, ומתיש. בעצם הזמן עבר מהר מאוד.
"לא מספיק להיות עסוק, שכן גם הנמלים עסוקות. השאלה היא במה אנחנו עסוקים?"
האם המוח מתעסק בצחוקים או ברצינות?
האם המוח מתעסק ברכילויות או בעצמנו?
מהו הדבר הרצוי לנשמה שלנו?
"הראייה שלך הופכת לבהירה יותר, כשאתה מסוגל להיות קשוב לעצמך"
שאנחנו נתן לאותה נשמה בתוכנו את הדבר הרצוי, אנחנו נרגיש יותר את הזמן שעובר לנו מהר לעבור יותר לאט. "היקום מריע למעשים ולא למחשבות", תחשבו פחות תעשו יותר. וע"י כך תהנו מהדרך בלי לחצים, ובלי דאגות.
"אני אוהב לטייל, אבל שונא להגיע"
כשאנחנו נגיע לסוף היום, נרגיש שהיום היה ארוך יותר מימים אחרים, למה?
בימים האחרים היו ימים ריקים וחסרי תועלת, ובגלל זה מרגישים שאותו יום עבר מהר. לעומת אותו היום שהיה במלא עשייה ותוכן.
________________________________________________
מה אני יותר: אדם של עשייה או אדם של מחשבות?
מה לדעתי חשוב יותר - הדרך או המטרה?
מה אני מחפש בדרך - את האמת או את האושר?
