לצאת מהקונכייה...
אנחנו מחכים שנים רבות מידי עד שיהיו לנו התנאים "המושלמים" למימוש עצמי – עד שנסיים את הלימודים, עד שהילדים יגדלו, עד שיהיה מספיק כסף...עד ש... ועד ש... הבעיה היא שאנחנו שוכחים שהמכשולים של החיים לא ייעלמו לעולם. תמיד יהיה משהו חדש, שניתן יהיה להיאחז בו ולספר לעצמנו את התירוץ שאחרי שהוא "יסתדר", נוכל באמת לחיות את חיינו או לממש את הפרויקט הבא... כשמבינים שאלה רק תירוצים המגוננים על הפחדים שלנו וכשמזהים ועוקפים אותם, אנו נוכחים לדעת שאין זמן מתאים וראוי יותר לצאת לדרך מאשר הרגע הזה, עכשיו!
הסיכון הגדול ביותר בחיינו הוא לא לקחת סיכונים, כך אנו נשארים לנצח במקום סטאטי הקובר תחתיו את שברי חלומותינו ורצונותינו האמיתיים. כל "סיכון" הוא גם "סיכוי" ולקיחת הסיכון שנתבזה או ניכשל הכרחית בכל צעד חדש אל הלא נודע. רצוי שנזכור שאם הצלחנו אנו מתקדמים למימוש חלומותינו תוך השתפרות הדרגתית ואם נראה שנכשלנו הרי שגם אז הצלחנו, כיוון שעצם ההתנסות מגדילה את העוצמה הפנימית ומייצרת בנו כלים נוספים בלקיחת הסיכון הבא. מחובתנו לשחרר את הפחד כיוון שהוא זה הגורם לנו לעטות על עצמנו שריון הגנה רב שכבתי, קשיח ובלתי חדיר שמגן עלינו לכאורה מהעולם, לבל יעז לחדור לרקמות הרכות והרגישות שלנו... כך אנו חיים בבועה מהודקת ומגינה אך גם אוגרים בתוכה כאב מתמשך של בדידות המחלחל ונספג פנימה ללא דרכי יציאה. הפעולה היחידה שצריך לעשות כדי לחיות באמת, כאן ועכשיו, הוא להסיר את שכבות מנגנוני ההגנה כך שהשריון האישי של כל אחד מאיתנו יהפוך לחדיר. אכן, הסיכון שנהפוך חשופים ופגיעים יותר, קיים, אך בו בזמן אנו מגדילים את האפשרות שיחדרו אלינו הדברים האמיתיים להם אנו נכספים - רגשות מרפאים של התרגשות, שמחה, חמלה, נתינה והרבה הרבה הרבה אהבה...
נטלי נוי כהן- אימון בגישה רוחנית לאיזון גוף נפש.
