לא כל ציון דרך רב משמעות הוא יציאת מצרים .
המוטיב שאמור להוות את המשמעות של יציאת מצרים הוא "היציאה מעבדות לחרות".
תתבוננו לרגע אחד פנימה.
היכן באמת יש לכם חרות פנימית?
היכן יש לשם חרות חיצונית?
מי לוקח מכם את החרות הפנימית כמו גם את החיצונית?
אולי בעצם זה - אתם?
חשבתם על זה שאתם אוסרים את עצמכם בסוג של עבדות וממאנים לצאת את יציאת מצריים שלכם?
נורא קל לנו "להאשים" - להטיל את האחריות על בן/בת הזוג, על הקושי הכלכלי, על הבוס, על ההורים, על סביבת המגורים, על מחסום הלמידה, על הלקויות שלא טופלו בזמנו... והרשימה עוד ארוכה.
אבל האם חשבתם שאת יציאת מצרים שלכם-שלנו אנו אמורים לבחור? להחליט לעשות? לקחת אחריות עליה ועל עצמנו?
איזו יציאת מצרים הייתם מעניקים לעצמכם בחג החרות הזה?
