| https://www.facebook.com/nekooda2b/posts/pfbid02DbmVP6WYJ4RALYgsoVw3gULGcFXmUupm9rRudYLf3x62NtsCTNuRoRXjVvuuDtNElאבל למי שהתראת התוכן לא מרתיעה אותו, מוזמן לקרוא הלאה..כבר תקופה ארוכה שדחיתי את הכתיבה הזו, לפעמים אני חושבת שסתם.. כי החיים..אבל שומדבר לא סתם, לא החיים ולא המוות.אז אני לא יודעת אם אתם מכירים, יש בבודהיזם מה שנקרא מדיטציית מוות.והיא מקננת בי תקופה ארוכה כי יש בסביבה שלי אנשים שזמנם לפגוש את המוות מתקרב. והם בטח פוחדים, או מבולבלים, או מודאגים לגבי אלה שיישארו מאחור..מדיטציית מוות מודרכת היא משהו שפעם הייתי עושה, פעם פעם כשעבדתי בהוספיס 'מעונות מכבי', ב'תל השומר'.וכשעשיתי אותה, היה זה בדרך כלל עם אנשים בריאים שרוצים להבין איך לעזור לחולים סופניים.אולי בני משפחה.אולי חברים, או מטפלים אחרים.כשאני פגשתי את המוות (פעמיים בחיי) הייתה זו חוויה מטורפת. אין מילה אחרת לזה.ומאז אני חושבת שלמרות שאומרים שיש דמיון בין אנשים שחוו NDE, עדיין החוויה הפרטית שלי לא דומה לזו של אף אחד ששמעתי ממנו.אחד המורים הגדולים שלמדתי מהם הוא אינגו סוואן, מורה ל REMOTE VIEWINGוכשהוא מדבר על המוות הוא אומר שיש לזכור שעל יד הגוף הזה הפרטי שלי, שאותו אני עוזבת יש קבוצת נשמות ענקית שבאותו רגע גם היא עוזבת את הגוף במקביל.זה משהו שהוא יכול היה לראות במסעות שלו אל הנצח וחזרה..אבל אם ניקח את השיחה הזו לצד היותר פרקטי שלה,המדיטציה הזו יכולה לתת שלווה.זוהי מדיטציה שפותחה ידי ג'ואן הליפקס ולארי רוזנברג, בהתבסס על 'תשע הרהורי ההמוות – שנכתבו על ידי 'אטישה', נזיר טיבטי, מהמאה האחת-עשרה. |