| חרדות הן תופעה טבעית. האדם מחפש לו ישועה במקום שהוא מרגיש בבית. מקום שייתן לו אמונה במקום זאת שאיבד.מי שחי בצל החרדה, יודע שככה קוראים לה, הוא מכיר הגדרות ומזהה את הסימפטומים. כבר עבר טיפולים, גלש באינטרנט ומזהה שמות של שיטות טיפול, סופר את הדופק שלו, בוחר לגור קרוב לתחנת הצלה כלשהי, שיהיה קרוב ומהיר להגיע לאשפוז במידת הצורך...החרדות מגיעות פתאום. ביום מר אחד זה הולם בך. מאז אתה נלחם בכל דרך, בזמן ההתקפים ובעיקר בכל רגע לפני כן, סכנת חיים ממש, למרות שכבר אתה מכיר את החוויה ויודע שזה לא באמת קורה, אבל אין שליטה בכלל!"מת" לחזור לחיים הרגילים שחיית לפני החרדה הראשונה. משתדל בכל דרך לטפל, למנוע את ההתקף הבא, מתאמץ להסתיר, להתנהג רגיל, משווע לרחמים! די! רק תיקחו את זה ממני… אכזבות ואשליות ושוב אכזבות. מי יהיה השליח שלי? האם יש כזו חיה?ואני שואלת: מתי לראשונה עברת התקף חרדה?אני זוכר מתי זה התחיל, היה מקרה חזק, בדיוק הייתי במתח ואז היה פיצוץ. אני זוכר בדיוק מה הרגשתי, בדיוק איפה זה התחיל.ולפני זה? בילדות? זוכר משהו? אני שואלת.ממש לא. הכל היה בסדר. אחלה ילדות.אז זה נחת עליך פתאום?הוא חושב. שותק. כן, גם בגן ובבית הספר, הייתי שונה מכולם. יותר סגור. לא היו לי הרבה חברים. לא השתתפתי בכל הטיולים או הפעילויות...למה?לא יודע, פשוט לא הרגשתי טוב שם. לא סבלתי להיות שם. עם כולם. כל יום.לא ידעתי מה יכול לקרות פתאום... הוא מציף נקודות חיים.והשיחה ממשיכה. הוא לא מסכים להתבונן ולהודות, שגם לאמא שלו היו כנראה חרדות, רק שלא דיברו על זה בבית. אבא היה נרעש מידי פעם, שומר שאמא תשאר בחדר, היא לא מרגישה טוב, היה ממלמל. עכשיו אולי אני מבין משהו...אולי זה פרץ לו בשרות הצבאי. המקום הנוקשה הזה, בין המונים שנראים בדיוק אותו דבר, גדרות, חוקים, איומים, עונשים, כולם כאובים. מראה וריח האקליפטוסים סביב המחנה חנקו לו את הנשמה והמרחב, נשלח לאסוף בדלי סיגריות להוראת הרס"פ. שנא להיות שם. איכשהו התגלגל לקב"ן וקיבל כנפיים ועף הביתה. לאמא ואבא. מאז הוא שבוי בחופש שלו.איך נטפל בחרדות?לא נטפל בחרדות! שהרי הפתרון, הוא לא איפה שהבעיה…זאת האמת.מה? חשבתי שאצלך מקבלים טיפול טבעי בחרדות? …אנחנו נמצא סדק בתוך הרעש שיש לך בראש, נחפש מה הלב שלך באמת רוצה, מעבר ל"רק שילכו ממני החרדות". נטפל בחלומות ששמת בצד, בזיכרונות שעוד לא נגעת, בזמנים שהרגשת שאף אחד לא מבין אותך, בלבד שלך, במחשבות, נטפל בשורשים. בילדות שהיית כמו ספוג ובלעת כל מה שקרה סביבך, באוויר ששאפת ובחושך, באחות שנולדה פתאום ואמא נעלמה לחדר שלה, ליום הזה ששכחו אותך בסופר, בצורך לעשות משהו קיצוני שישימו לב שאתה לא קיים, ושיאהבו אותך למרות ששפכת הכל בלי כוונה.ביחד נעשה תהליך ונבנה אמון מחדש בעצמך. החרדות ילכו למקום אחר. זה ייקח זמן, זה החיים שלך. בלי ייצור כימי של דופמין וסרוטונין. לא רוצים סרטן. רוצים לאהוב לחיות את החיים. |